“בתוך שנה נראה טבריה אחרת”

העיר טבריה שוכנת לחופה המערבי של הכנרת, באחד האזורים היפים במדינת ישראל. עם עבר מפואר של 2,000 שנה, טבריה עשירה באתרים היסטוריים, במקומות קדושים ליהדות ולנצרות, ובאתרי מורשת. היא משתרעת מגדות הימה ועד מעלה צלע הר פסטורלי, באזור המציע אינספור אטרקציות, חדרי אירוח ומסלולי טיול, ועם העלייה במפלס הכינרת נראה שיכלה להתברג בקלות בצמרת רשימת הערים הנחשקות בישראל, אך הפוטנציאל שלה רחוק ממימוש.

ניהול כושל מתמשך ברמה המקומית גרם לכך שגם כשכבר הוקצו עבורה תקציבים, הכספים ירדו לטמיון או פשוט לא נוצלו. עוד לפני הקורונה עמד הגירעון המצטבר של טבריה על 80 מיליון שקלים, היא מדורגת 4 מתוך 10 במדד הסוציו-אקונומי, השכר הממוצע בה עומד על קצת מעל 6,500 לחודש, ואחוז הזכאות לבגרות על כ-60%. תקופת הקורונה והסגרים הקשו על העיר עד מאוד. התיירות פסקה לחלוטין, ההזנחה גברה, החנויות הריקות התרבו, ואחוז האבטלה הרקיע לכדי 33%.

היום חיים בטבריה כ- 50,000 תושבים, כשליש מהם ילדים. מאז הודח ראש העיר רון קובי בתחילת 2020 היא מנוהלת על ידי ועדה קרואה, שבראשה עומדים היום בועז יוסף, סגנו רועי דהן, והמנכ”ל עופר אזרד. ההנהגה המקומית החדשה חדורת מוטיבציה לבצע לא פחות ממהפך בעיר, ובזכותה טבריה נבחרה להשתתף בשניים מהפרויקטים האסטרטגיים והשאפתניים ביותר של קרן מנומדין – “תוכנית אם בחינוך” ו”קואליציית היום שאחרי”.

רגע אחרי שמדינת ישראל הוכרזה כ”ירוקה” מקורונה, יצאנו צפונה – להכיר את האנשים ולראות מקרוב את העשייה. חזרנו אופטימיים.

“פוטנציאל לחולל אימפקט”

פרויקט “תוכנית אם אסטרטגית לקידום מערכת החינוך ברשויות המקומיות”, שיזמה קרן מנומדין, מתעתד לפתח מודל גנרי בר-שכפול לחינוך איכותי, שניתן יהיה ליישם בכל רשות מקומית בישראל ובעולם, תוך ביצוע התאמות למאפיינים המקומיים.

בבסיס הפרויקט עומדת הראייה שהרשות המקומית היא המנוע לשינוי. לפיילוט שבמסגרתו ייבנה המודל, נבחרו שתי ערים – העיר באר שבע, כמייצגת את הערים שמערכת החינוך בהן חזקה, והעיר טבריה כמייצגת את הערים שמערכת החינוך שלהן מתקשה.

אותו מודל ראשוני שיפותח בטבריה יהיה, מצד אחד, מדויק לצרכים הייחודיים של טבריה, כפי שהם “מלמטה”, ומן הצד השני יתאים למדיניות שמתווה משרד החינוך “מלמעלה”. התהליך צפוי לארוך 18 חודשים, ובסופו יונגש המודל הגנרי לרשויות באמצעות כלי אינטראקטיבי שידריך אותן בדיוק כיצד ליישם ולהתאים אותו ליישוב הספציפי.

עבור החלק המחקרי של הפרויקט, אשר מתרגם את הפעילות בשטח למתודולוגיה מובנית ויישומית, גייסה קרן מנומדין את מכון ERI של גלעד טנאי. להובלת הפרויקט, בחרה הקרן במומחה לחינוך ד”ר רמי סולימני, שכיהן במשך שנים כמנכ”ל עמותת אשלים בארגון הג’וינט, ויודע דבר או שניים על הובלת תהליכים רוחביים במערכת החינוך.

חיים טייב, נשיא קרן מנומדין, מודע לכך שמדובר בעיר מורכבת עם מכלול בעיות, “אבל אנחנו לא מחפשים את המקומות הקלים”, הבהיר. טייב, שהוא גם הבעלים של קבוצת מיטרלי, אחראי להקמתם של מאות בתי ספר, כפרי נוער ומוסדות להכשרה מקצועית, שכבר מעל שני עשורים משנים את המציאות של מאות אלפי בני אדם במקומות קשים ומורכבים באפריקה. “להיפך”, הסביר טייב, “דווקא במקומות המורכבים – הפוטנציאל לחולל אימפקט משמעותי גדול יותר”.

כדי להבטיח שהאימפקט שהמיזם יחולל יהיה בר-קיימא ואף ילך ויגבר, קרן מנומדין מקפידה לשתף במיזמים החברתיים שלה כמה שיותר בעלי עניין. כך, בוועדת ההיגוי שמובילה את הפרויקט בטבריה שותפה גם נציגת הפיקוח המחוזי במשרד החינוך מלכה אליאסי, שתסייע ליישם את המודל ברמת המחוז. מתחת לוועדת ההיגוי פועלים צוותי עבודה ומעגלי שיתוף, שתפקידם לאסוף תובנות מהשטח ולאפשר עבודת עומק בנושאים השונים. התוכנית תצא לפועל באמצעות מודל המימון המשולב, שקרן מנומדין מובילה, אשר מערב כספים ממקורות פילנתרופיים עם תקציבי ממשלה וכך מבטיח את המשך שיתוף הפעולה בין הגורמים הרבים המעורבים.

היום, לאחר חודשיים של עבודה צמודה מול צוות ההיגוי של טבריה, סולימני משוכנע שהבחירה בעיר הייתה נכונה. “טבריה מוכנה ובשלה להובלת תהליכים”, אמר, “אנחנו רואים נכונות של ראשי החינוך בעיר, בהובלתו של מנהל מחלקת החינוך אלי מאירי, לעשות הכל כדי לשדרג ולקדם את מערכת החינוך בעיר ולהבטיח עתיד טוב יותר לצעירים ולצעירות ילידי טבריה”.

“הרי הכל מתחיל בחינוך”

בנקודת התצפית המרהיבה מצפה עדי, המשקיפה על טבריה והכנרת, המתינו לנו מנכ”ל העירייה עופר אזרד, מנהל מחלקת החינוך אלי מאירי, וד”ר רמי סולימני.

אזרד ומאירי העניקו לנו סקירה קצרה על מערכת החינוך העירונית. בעיר פועלים 143 בתי ספר וגני ילדים, כשרובם משתייכים לחינוך הממלכתי או הממלכתי-דתי. ארבעה מהתיכונים בעיר נחשבים ברמה גבוהה בקנה מידה ארצי. מתוך האוכלוסייה המתגייסת לצה”ל אחוזי הגיוס גבוהים, וכ-50% משרתים שירות משמעותי. בעיר פועלות תוכניות לעידוד מצוינות, תנועות נוער ומועדוני נוער. האוכלוסייה בעיר אמנם מגוונת, אך בתי הספר חזקים ועצמאיים ודוגלים בגישה אישית לתלמיד.

“אם מערכת החינוך במצב טוב כל כך, למה יש פער גדול בין המצוינות של מערכת החינוך לבין הרמה הסוציו-אקנומית ומדדים נוספים המצביעים על איכות החינוך?”, שאלה ד”ר מירב גלילי, מנכ”לית קרן מנומדין, “הרי הכל מתחיל מחינוך”. את התשובה קיבלנו בתחנה הבאה – במפגש עם אנשי ונשות החינוך בעיר, שהתקיים בבית הספר אורט במעלה.

“איים” של הצלחה

אורט במעלה, או בשמו המלא “ביה”ס הניסויי למדעים ואומנויות אורט במעלה טבריה”, הוא חטיבת ביניים ותיכון, ונחשב כבית ספר מוצלח ופורץ דרך בקנה מידה ארצי. מנהלת חטיבת הביניים, ענת תורג’מן, הסבירה לנו שסוד ההצלחה טמון בגישת החינוך הייחודית של בית הספר, אשר מציבה את הבוגר במרכז. כך, בית הספר מסייע לתלמידים בבחירת מעגל הקריירה העתידי שלהם, מעודד אותם להרחיב את תחומי העניין, מקשר אותם למנטורים בתחומים שבהם הם שוקלים לעסוק בעתיד, פועל להעצמה של התלמידים ומעניק להם הזדמנויות להתפתחות אישית וצמיחה. התוצאות נראות בשטח, הרמה הלימודית גבוהה, והתלמידים וההורים שבעי רצון.

למפגש הגיעו מורים מכל שכבות החינוך, גננות, נציגים של מסגרות החינוך הבלתי הפורמלי, ואפילו נציגי החינוך החרדי. הבנו מהם שזוהי הפעם הראשונה שבה הם כולם יושבים יחד. אחד אחרי השנייה, הביעו כולם את הערכתם למיזם ואמרו שהם רואים בו הזדמנות ליצור תוכנית שמותאמת-אישית לצרכי טבריה, בניגוד לתוכניות קודמות שניסו ליישם בעיר ב”העתק-הדבק” ממקומות אחרים.

כשנשאלו מדוע רואים היום בעיר “איים” של הצלחה ואין לכך ביטוי ברמה המערכתית, הצביעו על בעיית הניהול ממנה סובלת העיר שנים ארוכות, על תקציבים שלא מנותבים נכון, ועל חוסר בתקשורת בין אנשי החינוך. אך בנוסף, הדגישו כמה מהם שהחינוך לא מתקיים בתוך ריק. בעיר עצמה חסרה היום תחושה של קהילתיות, אין סולידריות וערבות הדדית, וכתוצאה ההצלחה היא אינדיבידואלית והמצליחים עוזבים. כדי להפוך את העיר למצליחה, כך אמרו, דרושה ראייה הוליסטית של הקהילה, לא רק בית ספר מוצלח.

“יש פה מערכת של קשרים רופפים”, הסביר סולימני, “גם אם יש איים של מצוינות, אבל אין ביניהם מערכת של קשרים, שיתופי פעולה, ראיית רצף גילאי ועוד- אז לא נראה למצוינות ביטוי בתוצרי החינוך”.

“אף אחד לא יעשה את זה בשבילכם”

“בחודשים האחרונים עברנו תהליך של הכשרת לבבות, ועכשיו נוצרה פה הזדמנות לחולל שינוי עמוק ואמיתי”, אמר ד”ר סולימני. “שינוי אינו דבר קל, הוא כרוך באובדן, ולכן דרושה מנהיגות מקומית שלוקחת אחריות”, הבהיר והוסיף, “אני נרתם למשימה כי התרשמתי שאתם מבינים שהשינוי דורש הסתכלות על כל המכלול. אבל חשוב שתבינו שרק אתם יכולים להוציא את השינוי לפועל, אף אחד לא יעשה את זה בשבילכם”.

לאורך המפגש ישב חיים טייב והקשיב לכל אחד מהדוברים. “דיברתם על בנייה של דור העתיד אבל אף אחד מכם לא דיבר על חלומות”, אמר לבסוף. “אני גדלתי במשפחה פשוטה במושב בעמק חפר, היינו 7 אחים ואחיות. אבל היה לי חלום לתת לילדים שלי את מה שאבא שלי לא יכול היה לתת לי”, סיפר, “חינוך טוב ככל שיהיה הוא לא מה שיגרום לילדים להגיע רחוק. אתם צריכים להעצים את הילדים ולהטמיע בהם חלומות. רק בזכות החלומות הם יוכלו באמת להצליח”.

“כשאני רואה את הנחישות שלכם אין לי ספק שהפרויקט יצליח ושנוכל להעתיק את המודל שיפותח כאן לרשויות אחרות שנמצאות במצב דומה או קשה יותר”, הוסיף טייב, “בתוך שנה אחזור לכאן ואני בטוח שנראה טבריה אחרת”.

“קהילה היא המפתח להצלחה”

הפרויקט השני בו לוקחת טבריה חלק הוא “קואליציית היום שאחרי”, שקרן מנומדין מובילה בשיתוף תנועת אור, קרן קירש, SFI, האגף לתכנון ופיתוח הון אנושי במשרד הפנים, ומרכז השלטון המקומי. הפרויקט מיושם בארבע ערים בישראל ועוסק במציאת פתרון לאתגר שהוחמר בכל אחת מהן בעקבות הקורונה. לאחר שנבחר האתגר, הקואליציה והרשות המקומית מוציאות קול קורא ליזמים שיכולים להציע פתרון לאותו אתגר. כשנבחר הפתרון, מתבצע פיילוט בשכונה אחת בעיר, תוך רתימה של הקהילה, עסקים באזור ובעלי עניין נוספים, ליישום הפתרון. הרעיון הוא שלאחר שהתהליך יוכח כמוצלח, הפרויקט יורחב לשכונות הנוספות בעיר.

בשיתוף התושבים ואנשי העירייה, האתגר שנבחר לטיפול בטבריה הוא נושא הנוער בניתוק. השכונה שנבחרה לצורך הפיילוט היא שיכון א’ – שכונה ותיקה מאוד, בה גרות כ-200 משפחות עם כ-100 ילדים. בשכונה אין היום מסגרת לחינוך בלתי פורמלי לנוער, אין תעסוקה לשעות אחר הצהרים או תנועות נוער, לשכונה יש דימוי נמוך וחסרה מאוד תחושה של קהילתיות וערבות הדדית.

מיד בכניסה לשיכון א’, אשר ממוקמת על צלע הר ומשקיפה אל נוף עוצר נשימה, קשה שלא להבחין בפער בין יופיו של האזור להזנחה הפושה בשכונה. התושבים הוותיקים סיפרו על התהליכים שדרדרו את השכונה, שהאוכלוסיות החזקות עזבו, שלנוער אין מסגרת בשעות אחר הצהרים ובחופשות וכתוצאה יש בעיה של בני נוער משוטטים, ונדליזם ובעיות סמים.

למפגש שלנו עם תושבי השכונה הגיעו גם עופר אזרד ואנשי אגף הרווחה בעירייה. “הפרויקט הוא הזדמנות שלא הייתה לשיכון א’ מעולם”, אמרה ליזי פנחסי מאגף הרווחה בעירייה. “הבאתם לשכונה משב רוח והזדמנות ליצור קהילה”, אמרה.

“קהילה היא המפתח להצלחה”, הסכים איתה חיים טייב, “אין מי שחי בקהילה ולא תורם לה ונתרם ממנה”. הוא הסביר שלפני הכל דרוש שינוי חשיבה. “צריך לגרום לילדים לרצות לשנות את המציאות של עצמם ולצאת מהמצוקה”, אמר, “תנצלו את המיזם, תצליחו, וכשאתם תצליחו – השכונות האחרות ירצו גם”.