מיזם חינוך שמטרתו למגר את תופעת האנאלפביתיות בקרב מבוגרים, מספק שיעורי קריאה וכתיבה בשעות הערב ליותר מ-500 תלמידים, רובם נשים מבוגרות מעוטות יכולת.
רקע
על פי נתוני ארגון אונסק”ו, כ-40% מתושביה הבוגרים של אנגולה אינם יודעים קרוא וכתוב. אוריינות נמוכה בקרב בוגרים מעל גיל 15 נובעת מחסמים חברתיים וכלכליים ובהם אנאלפביתיות בין-דורית, גישה נמוכה למוסדות לימוד ונשירה מבית הספר בגיל מוקדם. למרות ההתקדמות הרבה שהושגה במהלך השנים בהבטחת גישה שווה לחינוך לבנות ולבנים קיים פער מגדרי, כאשר שיעור האנאלפביתיות בקרב גברים באנגולה עומד על כ-20%, ואילו בקרב נשים השיעור יותר מכפול ועומד על כ-46%.
כמו במדינות מתפתחות אחרות באפריקה, באנגולה קיימת תופעה נרחבת של תושבים שאינם רשומים במרשם האוכלוסין ולכן מודרים מכלל השירותים שמעניקה המדינה, לרבות שירותי החינוך. בקרב תושבים שאינם רשומים, שיעור האנאלפביתיות גבוה במיוחד.
האתגר
ידיעת קרוא וכתוב היא זכות אדם המאפשרת גישה למידע, לזכויות ולהשתתפות מלאה בקהילה. אך אוריינות אינה רק מרכיב מרכזי בהתפתחות אישית וחברתית, אלא היא גם אחת הדרכים היעילות לשבור את מעגל העוני והמצוקה ולשפר את מעמדה הכלכלי של המשפחה דורות קדימה. מחקרים מצאו כי לרמת ההשכלה של האם השפעה על כל היבט בהתפתחותם של ילדיה, כאשר נשים חסרות השכלה נוטות לגדל ילדים שתרומתם לשוק התעסוקה ולכלכלה מוגבלת.
ההזדמנות
בית הספר לקריאה וכתיבה הוקם במטרה למגר את תופעת הבערות בקרב מבוגרים בשכונת האיליה שבלואנדה. בית הספר פועל בשעות הערב ומעניק שיעורי קריאה וכתיבה ליותר מ-500 תושבים, רובם נשים חסרות השכלה ואמצעים. המיזם הוקם ביוזמת הקרן לתרבות ואומנות (הפונדסאו), קרן הבת של קרן מנומדין הפועלת באנגולה, בשיתוף משרד החינוך המקומי.
הצורך במיזם עלה בעקבות “מבצע רישום” שנערך במרכז הקהילתי של הפונדסאו, שבמסגרתו נרשמו במרשם האוכלוסין של אנגולה כ-250 מתושבי השכונה, בהם גברים, נשים, וקשישים שחיו את חייהם ללא גישה לשירותי חינוך והתברר שרובם אינם יודעים קרוא וכתוב. כתוצאה מכך, פנתה הנהלת הפונדסאו למשרד החינוך, שהצטרף למיזם כשותף ואפשר שימוש בחדרי כיתה של בתי ספר בשכונה בשעות הערב.
המחזור הראשון של בית הספר נפתח במימון משותף של הפונדסאו ומשרד החינוך וכלל 100 תלמידים שנחלקו ל-5 כיתות, כאשר הפונדסאו ארגן את הכשרת המורים ומימן את העסקתם. לאור ההיענות הרבה מצד תושבי השכונה, הוחלט להרחיב את המיזם. משרד החינוך פתח כיתה ייעודית עבור העובדים שלו, וכיתות נוספות נפתחו במימון חברות עסקיות הפועלות באזור במסגרת פעילות האחריות החברתית שלהן, ומצאו בו הזדמנות לחולל אימפקט עצום בקלות יחסית ובעלות לא גבוהה.
תחילת הדרך לא הייתה פשוטה. אנשים שכל חייהם הסתירו כי אינם יודעים קרוא וכתוב התקשו להודות בכך בפומבי וחלקם הפסיקו להגיע לשיעורים. כדי להתגבר על חסם הבושה, שינה המיזם את שמו ל”בית הספר לחיים”. מערכי השיעור כוללים תרגול קריאה וכתיבה בפעילות יומיומית כמו הכנת רשימת קניות, קריאת פתק מהמורה של הילד, הבנה של מרשם רופא או מתכון של עוגה. לצד האוריינות, כוללים הלימודים גם מתימטיקה ברמה בסיסית וכישורי חיים כמו התמדה, הצבת יעדים ועמידה בזמנים. עם ההרשמה, מקבל כל תלמיד תיק עם מחברת וכלי כתיבה.
כל מחזור נמשך כשנה, כשבסופה מקבלים הבוגרים תעודה רשמית של משרד החינוך האנגולני. כיום כולל המיזם 20 כיתות, כאשר כמחצית מהבוגרים ממשיכים ללימודי שנה שנייה וכ-30% מתמידים זו השנה השלישית.