איך להתניע שינוי חברתי: איש העסקים חיים טייב מאתגר את המצב הקיים

קיבוצים וכפרי נוער באפריקה, מיזם פורץ דרך לבניית הסכמות בחברה הישראלית וקרן דיור, שתפטור עמותות מהצורך לגייס תרומות – אלה כמה דוגמאות לעניינים שעל סדר יומו של איש העסקים חיים טייב, נשיא קבוצת מיטרלי וקרן מנומדין. כיצד הפך הנער ממושב עולש לאדם שעסקיו חובקי העולם הם כלי בעבורו לגעת בחייהם של רבים? ריאיון אופטימי.

ציונות באפריקה? יש דבר כזה

שום דבר במראהו של חיים טייב אינו מסגיר את מעמדו בעולם העסקי הבין-לאומי, גם שמו אינו מוזכר כאשר מדברים על אנשי עסקים ישראלים נודעים, אבל אין זה משנה את העובדה שטייב מטביע את חותמו. כפי שאמרה עליו שגרירת ישראל לשעבר באנגולה, אירית סביון-וידרגורן: “חיים טייב ומיטרלי מוציאים שם טוב מאוד למדינת ישראל, עם הצלחות בתחום התקשורת, החקלאות, החינוך והחברה כולה.”

חיים, יש פער בין היקפי המיזמים העסקיים והחברתיים שבהם אתה מעורב ובין המודעות של הציבור לשמך ולפועלך. למה?

בתחילת דרכי העסקית לא הרגשתי צורך שיכירו אותי או את פעילותי העסקית. עם הזמן, ככל שהמיזמים העסקיים שלי התחילו להשפיע על חייהם של אנשים, הבנתי שיש חשיבות בחשיפת הדרך שלי, כיצד אני עושה עסקים או פועל בעולם בכלל. חשוב שיכירו אותי אישית ושיבינו מאיזה מקום אני מגיע, זה משפיע על כל מיזם שאני מעורב בו.

מדוע זה כל כך חשוב?

אני מאמין שההיכרות האישית איתי ועם מערכת האמונות והדעות שלי, בונה אמון, ואמון הוא תמיד הצעד הראשון להצלחה, גם בעסקים וגם בשינוי חברתי. אני רואה ביצירת אמון הזדמנות כפולה: ראשית, לתת מבלי שהתבקשת – אם ישתלם ואם לא. אני חושב שספגתי את זה מסבא שלי. אני זוכר שהייתי מסתובב איתו כילד בשוק מחנה יהודה, וכל אדם שהיה ניגש אליו היה מקבל ממנו כמה פרוטות. לקח לי זמן להבין שהגדולה בנתינה שלו היתה שהוא נתן לפני שביקשו. הוא זיהה את הצורך ללא מילים. מהר מאוד גיליתי שאופן הפעולה הזה, כשאתה זה שעושה ראשון צעד בונה אמון, ומבלי שהתבקשת לכך, מוביל לכך שהאדם או הציבור שמולך יחזיר לך כמעט תמיד באותה המטבע: אמון. ועכשיו, משביססנו את האמון הזה, הסיכוי שנצליח להשיג יחד מטרות משותפות – גובר משמעותית. כשאתה מציע מיזם עסקי פורץ דרך שישפיע על מיליוני אנשים, אתה חייב קודם כול לבנות אמון מול הציבור, וכדי לעשות את זה אין ברירה אלא להיחשף.

אתה מתייחס למיזמים העסקיים שלך ככאלה שמשפיעים על חייהם של הרבה אנשים. אתה יכול לתת דוגמה?

אחד המיזמים שאני הכי גאה בו הוא “אלדאה נובה” – הכפר החדש. את המודל הזה הגיתי עם סיום מלחמת האזרחים באנגולה, כאשר המוני חיילים מצאו את עצמם ללא עבודה. את ההשראה למודל קיבלתי מהקיבוצים והמושבים בישראל, ובהתאם הקמתי מיזם שבו קבוצות של משפחות חיילים משוחררים מתכנסות למגורים משותפים באזור כפרי, לאחר שהוכשרו לעבודה חקלאית. כל כפר שכזה מאפשר למתגוררים בו גם לקיים את עצמם וגם לייצר רווחים מחקלאות תעשייתית יותר ומעבודה משותפת. המודל הקיבוצי הוא לא המודל הישראלי היחיד שיישמתי באנגולה – גם את המודל של כפרי נוער יישמתי שם, במיזם שנקרא “כבירי”.

למה דווקא אנגולה?

את הקריירה שלי התחלתי בישראל, בגידול תרנגולי הודו. החברה שעבדתי בה שלחה אותי לפורטוגל כדי ליישם שם את הידע שצברנו, משם התגלגלתי והגעתי לפעילות עסקית באנגולה שבאפריקה. בספרי “הולך עם החלום” סיפרתי על המסע הבלתי צפוי שהוביל אותי, בין היתר, לתחום של מיגון רכבים, לפרויקטים ברשות שדות התעופה ולפרויקטים בתחום התקשורת עד שהתבססתי בראש קבוצת חברות, מיטרלי, שהיום היא אחת מספקיות התשתיות הגדולות באנגולה, מדינה מיוחדת כל כך שלמדתי לאהוב.

אז אפשר לומר שאתה עושה ציונות באפריקה?

אפשר להגדיר זאת גם כך. בפועל, הפעילות שלי באפריקה הפכה את ישראל למדינה המזוהה עם טכנולוגיה, פתרון בעיות, יצירתיות ובעיקר – אמון. אז כן, אני גאה להביא את הציונות ואת הישראליות לאפריקה ולעשות שֵם טוב למדינת ישראל, שאני כל כך אוהב ובה מתגוררים משפחתי, ילדי ונכדי.

שורשים עמוק בקרקע

כאשר סוקרים את המיזמים העסקיים הרבים שבהם מעורב טייב, כגון תשתיות מים וחקלאות, מתגלה בבהירות חוט מקשר: חיבור לקרקע.

יש קשר בין ילדותך במושב עולש ובין המיזמים החקלאיים שבהם אתה מעורב?

בסופו של דבר, כל אחד חוזר לשורשיו. אני מאמין שאדם נולד עם מטען גנטי מסוים ואז סופג הרבה מהסביבה, בייחוד בשנים הראשונות לחייו. במשך החיים האדם יכול לנסות כל מיני דברים, אך בגילאי 35–40 הוא פוגש שוב את החיבור היסודי שלו למטען הגנטי והסביבתי של ילדותו. גם אני, בערך בגילאים אלה, התחלתי לעסוק במיזמים חקלאיים, ואני חושב שזה בהחלט קשור לאהבת האדמה והחקלאות שספגתי כילד במושב עולש.

ספר לי קצת על ילדותך בעולש

נולדתי בירושלים, אך את ילדותי עשיתי בעולש. אבא שלי התחיל את עבודתו במושב עם שלוש פרות, הוא מכר אותן ורכש כבשים. לאחר מכן גם גידל ירקות. אני זוכר את ההליכה אתו בשבתות לבית הכנסת, זו היתה מסורתיות משפחתית פשוטה, והדרך היחידה שבה היה אפשר להתחבר לאבא, שעבד בכמה עבודות כדי לפרנס אותנו. גם אני, כבר כנער, השתתפתי בפרנסת המשפחה, ואת הכסף שהרווחתי מסרתי לאמא. זה היה ברור מאליו.

ממה התפרנסת כנער בעולש?

התקנתי טפטפות בפרדסים ובשטחי ירקות, פיתחתי שיטה לפרישת ניילונים על מוטות של חממות, שיטה שדרשה פחות כוח אדם, מה שהוזיל את התהליך. הכשרתי את חבריי ללימודים להקים חממות בשיטה זו, וזה היה למעשה העסק הרווחי הראשון שלי.

נראה שבכל תחום שאתה מגיע אליו אתה מאתגר את המצב הקיים, אם זה התקנת חממות במושב או שיקום מדינה באפריקה

נכון. אני אוהב חדשנות ואני אוהב חזון, גם בעסקים גם במיזמים חברתיים. כשאתה מחבר חדשנות עם חזון, אתה יכול להעצים את ההשפעה שלך.

קרן מנומדין: לרתום חדשנות ליצירת שינוי חברתי

לעסקים של טייב יש השפעה אדירה על החברה ועל הסביבה. אולי זו הפעילות המתבצעת דווקא באפריקה – יבשת עם אתגרים מיוחדים לטוב ולרע – ואולי זה אופיו של טייב; ובוודאי אלה השני הדברים יחד, שיוצרים את החיבור הלא-מובן-מאליו הזה. נציין מעט מן המרובה, אספקת מים לכפרים נידחים, התקנת תשתיות חשמל ותקשורת, הקמת דיור בר השגה ובית חולים ועוד מיזמים רבים אחרים, שלצד ההזדמנות הכלכלית שטמונה בהם, הם מייצרים הזדמנויות חדשות לאוכלוסיות נרחבות. אבל טייב לא הסתפק בכך, לפני כשנה הוא הקים את קרן מנומדין.

מדוע הקמת את קרן מנומדין?

זה נכון שלהרבה מיזמים עסקיים שלי יש השלכות חברתית. גם נכון שהתחלתי בפעילות הפילנתרופית לפני שחשבתי בכלל להקים קרן ייעודית לכך. אבל בשלב מסוים הרגשתי שאם אאחד את כל הפעילות החברתית, הן העסקית והן הפילנתרופית, בגוף אחד, השלם יהיה גדול מסך חלקיו, והאימפקט החברתי שאוכל ליצור יהיה משמעותי יותר. זה בדיוק מה שקרן מנומדין עושה, היא משלבת את הידע ואת הניסיון שצברנו, הצוותים שלי ואני, במשך עשורים של פעילות ומאגמת אותם כבסיס לעשייה מגוונת תחת חזון משותף. לשמחתי, המהלך מוכיח את עצמו, כבר עכשיו, שנה בלבד להקמתה של הקרן, היקף הפעילויות שלנו וההשפעה בשטח הולכים ומתרחבים. אני מאמין שהמגמה הזאת תימשך ואף תתעצם.

אז מהי בדיוק קרן מנומדין?

קרן מנומדין נועדה להתניע תהליכים חברתיים חיוביים באמצעות מיזמים רחבי היקף בישראל, באפריקה ובאמצעות כמה מיזמים גלובליים. אנו משלבים השקעות אימפקט בין-לאומיות במטרות שעוסקות בחברה ובפיתוח בר-קיימא. אנחנו לא מסתפקים בלהזרים כסף למען המטרות שנראות לנו חשובות, אלא, באמצעות הקרן, הופכים לשותפים לדרך. קרן מנומדין נותנת חכה במקום דגים, ודואגת שהחכה תופעל כמו שצריך ובאופן היעיל ביותר, ובמודל שיאפשר חלוקת חכות נוספות בעקבות הצלחת המודל.

אתה יכול לתת דוגמה?

אתן לך דוגמה דווקא ממיזם קטן שמטרתו הייתה לסייע לנשות אנגולה להגיע לעצמאות כלכלית לאחר החורבן שגרמה מלחמת האזרחים במדינה. נשים צעירות שבחרו להצטרף למיזם, למדו לתפור וקיבלו את הידע המקצועי הדרוש כדי שיוכלו למכור את התוצרת שלהן. איך עושים זאת במקומות שאין בהם תשתית חשמל? עם מכונות תפירה ישנות שפועלות ללא חשמל. הבאנו מכונות כאלה לבית יתומים, הבאנו גם חומרי גלם וגם סטודנטית שלימדה את הנשים לתפור.

אז נתתם חכה ולא רק דגים.

נכון, אבל זו רק ההתחלה. לאחר שלמדו את מלאכת התפירה, עזרנו להן להתאגד ולהקים עסק המבוסס על מכירת התוצרים שלהן. הקמנו אתן יחד את מערך המכירות ובנינו עמן מודל כלכלי, שהפך להיות קואופרטיב המעסיק עשרות נשים. הנשים הללו, באמצעות הקואופרטיב, מספקות לעצמן פרנסה יציבה ומשמעות לחיים. את הבסיס הזה אנחנו מביאים גם למיזמים אחרים, למשל: אנו מקימים קרן דיור לאנשים עם מוגבלויות, שתסייע לעמותות ישראליות לרכוש דירות לצעירים עם מוגבלויות. אנו מזרימים לקרן הדיור כספים כהשקעה חברתית ולא כתרומה, ומטרתנו ליצור קרן יציבה כלכלית ובת-קיימא, שבסופו של דבר, תפרח מהקן של מנומדין ותופעל עצמאית. אנחנו נוכל להמשיך לעוד מיזמים וכך האימפקט שנוצר הולך וגדל. אף שזו המטרה, אני תמיד, גם בעסקים וגם בפילנתרופיה, שומר על קשר עם המיזמים שבהם אני מעורב גם הרבה אחרי הקמתם, כדי לוודא שהם ממשיכים להצליח.

הקונגרס הישראלי: למען הילדים שלנו

מה עוד עושה קרן מנומדין בישראל?

בפעילות הפילנתרופית שלנו בישראל, בחרנו להתמקד בשלושה תחומים מרכזיים שמטרתם המשותפת היא לחזק את חוסנה החברתי של המדינה שלנו. הראשון, קידומם והעצמתם של אנשים עם צרכים מיוחדים; השני, פיתוח מנהיגות בקרב החברה הבדואית והדרוזית; והשלישי, לאחות שסעים בחברה הישראלית המגוונת, הקונגרס הישראלי, שפועל בשיתוף אוניברסיטת בר-אילן, הוא שמוביל את המטרה הזאת ועומד בשיאה. מטרתו של הקונגרס הישראלי היא לבנות הסכמות בחברה הישראלית בעזרת תהליכי גישור מעולמות העסקים והאקדמיה. במו עיניי ראיתי כיצד הכלים האלה עובדים ביעילות, ואין סיבה שלא יצליחו, באותה יעילות, להוביל לפתרון סכסוכים חברתיים.

בינינו, לא איחרנו את המועד? עוד אפשר להגיע להסכמות בחברה הישראלית?

אני זוכר את ישראל של פעם, שהיתה פחות מסוכסכת ויותר מכילה. איפשהו איבדנו את הדרך והחברה היום קרועה יותר, המגזרים השונים הפסיקו לדבר זה עם זה ולהכיר זה את זה על אמת. אני משוכנע שאפשר להחזיר את החברה הישראלית למסילה, והקונגרס הישראלי הוא הקטר שיכול להעלות אותה לשם. זה לא ייקח שנה ולא שנתיים, אבל אני רץ למרחקים ארוכים.

אז יש סיכוי שהילדים שלנו יגדלו לעולם טוב יותר, בישראל מפויסת יותר?

זה בדיוק מה שמניע אותי, בפעילות החברתית בכלל, ובקונגרס הישראלי בפרט. אגב, קרן מנומדין נקראת על שם ילדיי: מיטל, נועה, מעיין, מאיה, דוד ודין. הם הכוח שמניע אותי להתמקד בעשייה שיכולה להפוך את העולם לטוב יותר בעבורם ובעבור כולנו.